פחד ממתמטיקה
הפחד ממקצוע זה זה הוא תופעה מוכרת וידועה בעולם כולו, לרבות ישראל. ישנן הגדרות רבות לפחד (פוביה או חרדה) ממתמטיקה, שהחלו להיחקר בשנות ה-50 (Mark H. Ashcraft) ונמשכו דרך שנות האלפיים (על ידי חוקרים כמו Mary Fides Gough , Hembree , Richardson and Suinn), רובן מדברות על חרדה מביצועי המתמטיקה האישיים של התלמיד, וקובעות שככל שהתלמיד מתרחק מעולם המתמטיקה, כך גוברת חרדתו. בנוסף, תלמידים הסובלים מחרדות אלה ימנעו מפתרון בעיות מתמטיות וחשבוניות, מה שעלול להפריע להם בעתיד בתחומי חיים נוספים (קורסי סטטיסטיקה, כלכלה, ראיית חשבון, הנדסה, כמיה, פיזיקה וכו’). לבסוף נמצא קשר ישיר בין הדימוי העצמי של התלמיד לבין מידת החרדה שלו.
אנשים רבים מסתייגים, ואפילו מפחדים, להתמודד עם מידע כמותי. לעתים מתייחסים לתופעה הזו כחרדה ממתמטיקה (Math anxiety). עבור אנשים כאלה, התנהגויות פשוטות כמו לפתוח ספר או להיכנס לשיעור מתמטיקה, יכולות לעורר תגובות רגשיות שליליות. וזה לא נגמר שם – אנשים שסובלים מחרדת מתמטיקה מתפקדים פחות טוב מאחרים בכל מה שקשור במספרים, אף שאין להם שום בעיה יוצאת דופן בפתרון משימות של חשיבה והיגיון. ובפרספקטיבה של בית הספר – הם פשוט לא מצליחים במבחנים (מכון ויצמן – רחובות 2016).
כ-20% מהאוכלוסיית העולם, סובלים מחרדה גבוהה ממתמטיקה. במדינות שבהן ילדים מצליחים פחות במבחני מתמטיקה סטנדרטיים (כפי שנמדד באמצעות PISA), רמת החרדה ממתמטיקה גבוהה יותר. כמו כן, רוב התלמידים (מעל 85%) מדווחים על לפחות חוויה שלילית אחת שקשורה במתמטיקה במהלך תקופת לימודיהם.
מחקר שנעשה באוניברסיטת גרנדה בספרד (2009), מראה ש-6 מכל 10 סטודנטים סובלים מחרדה ממקצוע זה. מדדים כמו עצבנות, חוסר סבלנות, פחד, חוסר אונים, היו המאפיינים העיקריים של החרדה. זאת הסיבה שסטונדטים בוחרים לרוב במקצועות ללא מרכיב מתמטי בקורסים שלהם, על מנת שלא להיתקל בחישובים שמובילים לדימוי עצמי נמוך, שממנו הם מעדיפים להמנע.
על פי מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Neuroscience נראה כי על המחנכים להתייחס לחרדת מתמטיקה כמו אל כל פוביה אחרת, ולעזור לילדים להתמודד עם הפחדים שלהם באמצעות שיעורים במתמטיקה תוך תשומת לב רבה של המורה לתלמיד ספציפי ולבעיותיו הוא.
חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד (ארה”ב) סרקו את מוחם של 30 תלמידי כיתה ג’ תוך שימוש במכונת MRIבזמן שהללו ניסו למלא בחינות אריתמטיות בסיסיות. הסריקות גילו כי חלק מהילדים חוששים באופן מוחשי מהמבחן, כאשר ניתן להשוות את החרדה לזאת שנמדדת בזמן פעולת טרור עוינת. לאחר מכן, החוקרים קיימו שיעורים קוגניטיביים אישיים עם כל תלמיד, כאלו שתוכננו במיוחד במטרה להפחית חרדה במתמטיקה. לאחר שמונה שבועות של הכשרה קוגניטיבית, חזרו הילדים לסיבוב נוסף של סריקות מוח – והתברר שהפחדים שלהם פחתו או נעלמו לחלוטין. זאת בדיוק שיטת העבודה של המערכת שפיתחנו!
זיהוי החרדה נמדד ב-3 ממדים:
- בגוף: בחילות, סחרחורות, הזעה, דפיקות לב, חיוורון.
- בהתנהגות: ניסיון להימנע מעיסוק במקצוע. הבעת לחץ ופחד, כולל אמירות כמו “איזה לחץ”, “אני לא טובה במתמטיקה”, או “אני לעולם לא אצליח”, כמו גם חוסר הצלחה עקבי במטלות המתמטיות.
- בסביבה: סביבת הורים, מורים וחברים שאינה תומכת (למשל – אמונה כי בנות לא טובות במתמטיקה) וחרדה בקרב הסובבים או חוסר אהבה משמעותי למקצוע בקרב מורים והורים.
הסיבות לחרדה ממתמטיקה
(על פי מחקר של ד”ר אורלי רובינשטיין מאוניברסיטת חיפה)
הסביבה החברתית משחקת תפקיד מרכזי בהתפתחותה של חרדה ממתמטיקה מכמה סיבות:
- תפיסות חברתיות מערביות:בחברות מערביות, מתמטיקה קשורה עם עמדות אליטיסטיות. לכן, מיומנויות מתמטיות משמשות כסוג של מכניזם אשר מאפשר לאנשים לדרג חלק מהילדים והמבוגרים כחכמים וכחכמים פחות. עניין זה יכול לשמש כסיבה טובה מאוד לחרדה ממתמטיקה.
- לחץ זמן: בחלק מבתי הספר, המסר הוא שעליך להיות מהיר כדי להיות טוב במתמטיקה, או לפחות שזמן משחק תפקיד חשוב מאוד בדרך להצלחה. עדויות מדעיות מצביעות באופן עקבי על כך שלחץ זמן (באופן כללי) קשור לרמות גבוהות של חרדה! לכן, הרעיון שמתמטיקה דורשת חישובים מהירים, מציב הרבה מאוד מהתלמידים ברמות גבוהות של לחץ – דבר שמוביל לחרדה ממתמטיקה
- קליטת רמזים של לחץ או חוסר הערכה מהסביבה (מורים, הורים או חברים): חוקרים בחנו את רמות החרדה ממתמטיקה בקרב מורות לכיתות א’ וב’, ומצאו שהחרדה שלהן השפיעה באופן מובהק על הישגי התלמידות (אבל לא התלמידים) במתמטיקה בסוף שנת הלימודים. כלומר, ככל שהחרדה של המורות הייתה גבוהה יותר, כך התלמידות הצליחו פחות במקצוע זה בסוף שנת הלימודים. כמו כן, המחקר מראה באופן עקבי שתפיסות כמו “בנות טובות יותר בשפה ובנים טובים יותר בחשבון ובתפיסה מרחבית” עוברות היטב לילדים ולילדות בכיתה, ואלו מתפתחים בהתאם לתפיסות אלו.
מחקרים שכאלו מראים שיש העברה של תפיסות שליליות כלפי מתמטיקה מהסביבה לתלמיד ובעיקר לתלמידה! אפילו פרופסור Maryam Mirzakhani – מתמטיקאית משפיעה, שהייתה האישה הראשונה לזכות במדליית פילדס היוקרתית, הרגישה במהלך חטיבת הביניים חוסר ביטחון ואיבדה עניין במתמטיקה, משום שהמורה שלה למתמטיקה בחטיבת הביניים, חשבה שהיא אינה כישרונית כלל.
- חוסר עניין בתחום: מחקרים מראים שכאשר הילדים מתעניינים בתחום הנלמד, מזהים את היופי שבו ומרגישים שהנושא קשור לחייהם בצורה זו או אחרת, רמות החרדה שלהם יורדות והמוטיבציה עולה. העניין הזה של חוסר אהבת המקצוע הוא אמנם לא הגורם המרכזי לחרדה ממתמטיקה – אך אין ספק שמורים המצליחים להדביק את תלמידיהם באהבה (ולא בחרדה) למתמטיקה ולהראות להם את היופי, היצירתיות והחשיבות שיש לה בזיהוי דפוסים בעולם, יכולים בהחלט למנוע חרדה ממתמטיקה, להקל עליה ולהוציא מהתלמידים את הפוטנציאל המתמטי האמיתי שלהם.